שגיאות כתיב - מורה נבוכים

 

כתיבה עוסקת ב- 3 תחומים:

 

• כתב יד

• כתיב /איות

• הבעה בכתב

 

כאשר תהליך התפתחות הכתיבה תקין, נוכל לראות שהילד כותב בצורה ברורה, הוא מסוגל להבין את כתב ידו, אחרים מסוגלים להבין את כתב ידו, הוא כותב בחופשיות, מארגן את הכתיבה בצורה תקינה במרחב הדף, מצליח להביע את עצמו ללא קושי ומסוגל לכתוב ולהעתיק בקצב שתואם את הנדרש מילדים בני גילו.

 

אחד הקשיים הנפוצים בכתיבה הוא שגיאות כתיב. שגיאות כתיב הן חלק מהתפתחות מיומנות הכתיבה והן אמורות להיעלם בהדרגה עם הגיל. כאשר שגיאות הכתיב אינן תואמות את גיל הילד, רצוי לבדוק מה מקורן ולטפל בהן.

 

התפתחות תקינה של הכתיב לפי גילאים
 

כיתה א' – בגיל זה מצופה מהילדים לייצג את כל הצלילים - עיצורים ותנועות. ניתן לצפות למגוון של שגיאות כתיב. יש לשים לב אם הילד אינו מייצג את כל הצלילים בעזרת אותיות.

 

כיתות ב' – ד': הפחתה בשגיאות פונטיות (שגיאות שבהן לא כל הצלילים מיוצגים), שימוש הולך וגובר באותיות פונקציה (אותיות שנפוצות בתבניות שחוזרות על עצמן), שימוש תקין באותיות שורש במילים מוכרות. יש לשים לב לשגיאות פונטיות שאמורות להיעלם בהדרגה.

 

כיתה ד' – ו': שימוש ברוב אותיות הפונקציה באופן תקין, הכרת תבניות נפוצות, הרחבת הידע לגבי שורשים.
 

כיתה ו' – הפחתה בשגיאות כתיב באופן כללי, כתיבה תקינה על פי חוקי הדקדוק של תבניות שכיחות.
 

שגיאות נפוצות בהמשך (גם בבגרות): מילים שנשמעות אותו הדבר, נכתבות אחרת ומשמעותן שונה כמו: עם-אם, אף-עף, עת-עט-את.

 

 

מה יכולות להיות הסיבות לשגיאות כתיב?

 

• בעיות בשמיעה.

• בעיות בתפיסה השמיעתית, בהבחנה שמיעתית (סבתא-ספתא) או בזיכרון השמיעתי.

• בעיות בהגיית המילים (ח-כ, ע-ה-,א).

• קושי במודעות הפונולוגית – היכולת לפרק מילים, לחבר צלילים, לזהות צליל פותח וסוגר במילה, קושי בחריזה וכו'.

• שליטה חלקית באותיות הא'-ב'.

• אימפולסיביות, חוסר שקט, קשיי ריכוז.

• קשיים בתפיסה החזותית, באבחנה החזותית ובזיכרון החזותי.

• פערים בידע דקדוקי – תבניות של מילים, שורשים מוכרים, אותיות פונקציה (למשל, האות ה' בסוף מילה לציון המין בנקבה).

• חוסר מודעות אורתוגרפית – קושי לזכור את המילה בשלמותה ולשחזר אותה בכתיבה.

 

את שגיאות הכתיב ניתן לחלק ל- 4 קבוצות עיקריות. הטיפול בשגיאות הכתיב נגזר מסוג השגיאה, מגילו של הילד, מתדירות השגיאות ועוד.

 

סוגי השגיאות הנפוצות

 

1. שגיאות פונטיות:

 

שגיאות שמקורן בצליל של המילים. שגיאות אלה משנות את הגיית המילה. למשל:
* השמטת אותיות: מפתח – מפח
* הוספת אותיות: מבשלת – מבשלשת
* שיכול אותיות: השכלה – הלשכה
* החלפת אותיות דומות: מדפסת – מתפסת
* חיבור מילים: מהשלומך? משלומך?
* שימוש לא תקין באימות קריאה: ציפור- ציפיר

 

2. שגיאות הומופוניות:

 

שגיאות שמקורן באותיות בעלות צליל זהה. בשגיאות אלה אין שינוי בהגיית המילה (הכוונה לשגיאות במילת הבסיס ולא באותיות הפונקציה) למשל: כפית - קפית
*ח-כ
*א-ע-ה
*ק-כ
*ש-ס
*ו-ב
*ט-ת

 

3. שגיאות מורפולוגיות:

 

שגיאות שמקורן בידע הדקדוקי. בשגיאות אלה אין שינוי בהגיית המילה. שגיאות מורפולוגיות מתחלקות ל- 3 חלקים:

א. שגיאות בשורש המילה 
למשל, שכחתי – שחחתי. מצופה מילדים בגיל היסודי לאיית נכון שורשים מוכרים ולדעת ששורשים אלה חוזרים על עצמם במילים נוספות מאותה משפחה. 

 

ב. שגיאות באותיות של תבניות (אותיות תפקוד) - בעברית יש 11 אותיות פונקציה: א-נ-י-כ-ו-ת-ב-ש-מ-ל-ה. אותיות אלה מתווספות אל שמות ופעלים ומשמעותן קבועה. דוגמאות:

* אותיות השימוש מש"ה וכל"ב: מהבית- מאבית, הבית-אבית וכו'.
* תבניות פעלים (בניינים): התלבש-יתלבש, אלבש-ילבש-הלבש. נסעת-נסעתה.
* תבניות של שמות (משקלים): תפריט-טפריט, תקליט-טקלית.
* אותיות שמציינות את המספר ומין הדקדוקי של המילה: נקבה-שמלה-שמלא.

מכיוון שיש כמות מצומצמת של אותיות פונקציה ומכיוון שתבניות חוזרות על עצמן, שגיאות באותיות הפונקציה נחשבות חמורות יותר משגיאות הומופוניות ומשגיאות בשורש המילה.

ג. שגיאות באותיות בעלות צליל דומה במילות תפקוד מוכרות: לאומת-לעומת, עם-אם, כדי- כדאי, לכן-לכאן, לו-לא וכו'.
 

4. שגיאות אורתוגרפיות ושגיאות נוספות:
* החלפת עיצורים בעלי דמיון חזותי כמו ג-ז.
* שילוב של אותיות דפוס ואותיות בכתב.
* כתיבה ללא אותיות סופיות או הוספת אותיות סופיות באמצע מילה.
* השמטת או הוספת אימות קריאה - אהו"י:  מירפסת-מרפסת, שלחן-שולחן,
  צפר-ציפור.